ב"ש
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
6963-06
31/10/2006
|
בפני השופט:
יוסף שפירא
|
| - נגד - |
התובע:
יוסי ברונסקי
עו"ד גל פרידמן
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד דמתי מפרקליטות מחוז ירושלים
|
| החלטה |
לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא, השופט ר' שמיע) בב"ש 5788/06 מיום 12.9.06, אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו בת"פ 3519/06 (שלום י-ם).
האישומים
1. העורר הואשם בשני אישומים. הראשון, בכך שבתאריך 7.8.06, בשעות הבוקר, קשר עם בועז דהן (להלן: "הנאשמים") קשר להיכנס בתחבולה לביתה של עזימה בר, ילידת 1940 (להלן: "המתלוננת") ברח' דוד ילין 53, ירושלים, ולבצע שם גניבה. בהמשך, הנאשמים אכן התחזו לעובדי חברת החשמל, ונכנסו לדירת המתלוננת באמתלה של בדיקת שקעי חשמל וקריאת מונה. בתוך הדירה, גנבו הנאשמים תיק של המתלוננת המכיל 620 ש"ח במזומן ומסמכים. בשלב מסוים, החלה המתלוננת לחשוד בנאשמים ודרשה כי יצאו מהדירה וכך עשו. הנאשמים, השתמשו כסף שגנבו מהדירה על מנת לקנות סמים מסוג קריסטל וקוק.
ובגין כך מיוחסות לו העבירות הבאות:
א. קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין,תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
ב. התפרצות למגורים/תפילה לבצע עבירה, עבירה לפי סעיף 406(ב) + 405(ד) לחוק.
ג. גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק.
השני, בכך שבהמשך למעשיהם המתוארים באישום הראשון, קשרו הנאשמים קשר להתפרץ פעם נוספת לדירת המתלוננת. לשם כך, הצטיידו באזיקונים, בנייר דבק (מסקינג-טייפ) על מנת לקשור את ידיהם של המתלוננת ובעלה, ולחסום את פיהם, במידה ויתנגדו למעשיהם של הנאשמים. בתארך 8.8.06, בסמוך לשעה 01:00, הגיעו הנאשמים לדירת המתלוננת, דהן טיפס למרפסת הדירה, כאשר בכוונתו להיכנס לדירה דרך החלון ולפתוח את הדלת על מנת להכניס את העורר, אשר המתין לו בחוץ, בין היתר על מנת להזהיר לו באם יבואו אנשים, אולם המתלוננת שמעה רעש מהמרפסת והחלה צועקת: גנב, גנב" והנאשמים ברחו. באותן הנסיבות החזיק העורר סם מסוכן מסוג הרואין בכמות שאינה ידועה למאשימה.
ובגין כך מיוחסות לו העבירות הבאות:
א. קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.
ב. ניסיון התפרצות לגמורים/תפילה לבצע עבירה, עבירה לפי סעיף 406(ב)+25 לחוק.
ג. החזקה סם לשימוש עצמי - עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים.
החלטת בית המשפט קמא
2. בית משפט השלום, בחן בחון היטב את נסיבות העניין, זאת לאחר ששאלת קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר, כבר הוכרעה, בהסכמת הצדדים, בדיון שנערך ביום 13.8.06 לפני כב' השופטת א' זיסקינד.
מכאן, התרכז בית המשפט קמא במצבו של העורר, בתסקיר המעצר ובבקשתו לחלופת מעצר בדמות "חלופת גמילה". בהחלטה מפורטת ומנומקת, דחה את הבקשה לחלופה הנ"ל. בין היתר, נאמר בהחלטה:
"
המשיב, בן 53, גרוש בשנית ואב ל-3 ילדים בוגרים. עיון בתסקיר מגלה שהמשיב החל כבר בגיל 7 לצרוך סמים. בשנת 1992 הופנה לקהילה טיפולית "אילנות" בה טופל חודשיים ועזב את הטיפול, אולם למרות נשירתו הצליח לשמור על ניקיון מסמים במשך 7 שנים. בשנת 1998 חזר לשימוש בסמים, ניסיונות הגמילה לא צלחו והוא ריצה מספר עונשי מאסר. חייו בשנים האחרונות סובבים סביב שימוש בסם והשגתו. המשיב שוחרר ממאסרו האחרון בפברואר 2006, לאחר ריצוי 3 שנות מאסר ותהליך גמילה בו החל בכלא הסתיים בסילוקו כתוצאה משימוש בסמים. זמן קצר לפני מאסרו נכנס לגמילה באשפוזית פרטית "לב החיים" ועזב לאחר 4 ימים."
בתסקיר נקבע כי עד כה התקשה העורר לגייס כוחות כדי להגיע לטיפול ולהתמיד בו. יחד עם זאת, נאמר כי יתכן ויציאה ממעצר לגמילה בפיקוח "
יהווה מנוע להתמיד בטיפול במסגרת סגורה, שלא היה קיים קודם לכן".
בית המשפט קמא אף התייחס להלכה בנושא השחרור לחלופת גמילה, ואשוב לכך להלן.
טיעוני העורר